The Power of Tefilah during Aseret Yemei Teshuvah
By Eliezer Brodt
The following is a chapter from my sefer Ben Kesseh Le’assur [still available for purchase, for more information contact me at eliezerbrodt@gmail.com.]
מעלת התפילה בעשרת ימי תשובה
אליעזר יהודה בראדט
א. ר'יונה מגירונדי בספרו 'שערי תשובה'מדריך את האדם כיצד יתנהג בעשרת ימי תשובה:
וראוי לכל ירא אלוקים למעט בעסקיו, ולהיות רעיוניו נְחִתִּים, ולקבוע ביום ובלילה עתים להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור, לקדם אשמורות, ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח ולשאת תפילה ורינה ולהפיל תחינה, שהעת עת רצון והתפילה נשמעת בה, כענין שנאמר: 'בעת רצון עניתיך, וביום ישועה עזרתיך'; ואמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה יח ע"א): 'דרשו ה'בהמצאו', אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים[1].
מבואר בדבריו, שעשרת ימי תשובה הינם ימים המסוגלים לקבלת התפילה. גם בן דורו, ר'משה מקוצי, כותב כיוצא בזה: "אף על פי שהתשובה והצעקהיפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפוריםהיא יפה ביותר, ומיד היא מקובלתשנאמר: 'דרשו ה'בהמצאו'; במה דברים אמורים? ביחיד, אבל בציבור - כל זמן שצועקין ועושין תשובה בלבב שלם מיד הם נענים"[2]. וכך גם כותב ר'בחיי ב"ר אשר ן'חלאווה בספרו כד הקמח: "שכן בעשרה ימים אלה שהן ימי הדין והמשפט הנוראים, הנקראים בכל ישראל 'עשרת ימי תשובה', ומיוחדים לעולם לתפילהולבקש שערי תשובה"[3].
באותה תקופה נתחדד הרעיון בדברי ר'מנחם המאירי , בעל בית הבחירה: "אף על פי שהתפילה חביבה אף ביחיד, תפילת הציבור חביבה ביותר... ומכל, בזמן, רצוני לומר עשרת ימי תשובה, מתוך שהתורה נתנה הערה לכל, הרי אף תפילת היחיד חביבה חיבוב יתר"[4]. כלומר, מחמת שבעשרת ימי תשובה האדם קרוב ביותר לאלוקיו, איננו נצרך להתפלל בציבור כדי שתתקבל תפילתו כמו בשאר ימות השנה, והיינו משום שבעשרת ימים אלה הקב"ה מצוי לכל יחיד ויחיד[5], בימים אלו יש השראת שכינה מיוחדת, "בהללו עשרה ימי תשובה הקב"ה שרוי ביניכם"[6], לפיכך אפילו תפילת היחיד מתקבלת, שהרי תפילה במקום או בזמן השראת השכינה - מתקבלת[7]. כך כתב גם ר'אהרן הכהן מלוניל (נפטר בשנת ה'צ), בעל 'ארחות חיים': "שלשה תפילות נשמעות: תפלה בדמעות... תפילתיחידבין ראש השנה ליום הכיפורים"[8].
התפיסה שבימים אלו מתקבלת ברצון גם תפילת יחיד- שנזכרת גם בדברי כמה מהאחרונים[9]- לא נשארה בעולם הרעיוני בלבד. ר'חיים עוזר גרודזנסקי פוסק, שבמקרה הצורך יש להקל בחובת התפילה בציבור בעשרת ימי תשובה, משום שתפילת יחיד בימים אלו שווה לתפילה בציבור[10]ועוד, גם כשמתפלל ביחידות אינו צריך להכליל תפילתוו עם הציבור, לאומרה בלשון רביםכדי שתתקבל תפילתו, כפי שיש לנהוג כל ימות השנה[11], אלא יאמרה בלשון יחיד![12]ולא עוד אלא שיכול לאומרה בארמית, שלא כמו בשאר ימות השנה[13].
ב.סגולת עשרת ימי תשובה בקבלת התפילות אינה רק בנוגע לתפילות שנושא בימים אלה, אלא גם כל תפילותיו הבלתי ראויותששפך בכל ימות השנהמתקבלים ומתרצים לפני בוראו באמצעות תפילה ראויהשישא בימים נשגבים אלה. כך כותב ר'דוד ב"ר אברהם הנגיד, דור שלישי לרמב"ם: "...אם היה נעור ומדבר דברים בטלים, בשמחה והוללות, ובסוף הלילה הולך לישון עד שליש היום ויקום להתפלל - אותה תפילה תשאר תלויה ועומדת; לא תוכל לעלות לפני ה'עד שיגיע יום הכיפורים ויתפלל בכוונה ובתשובה שלמה, אז יעלו תפילותיו, זו עם זו"[14].
אכן במקורם נאמרו דבריו על יום הכפורים בלבד[15], אך ברור שסגולת יום הכפורים להכשרת התפילות של ימות השנה היא משום שיום זה הינו שיאו של עשרת ימי התשובהבהן התפילה רצויה ביותרמחמת קרבת הקב"ה ('קראוהו בהיותו קרוב'). ולמרות שבמקורות קדומים לא נמצא במפורש שהתפילות בעשרת ימי תשובה (ולא רק תפילות יום הכפוריםבלבד!) מכשירות את התפילות של ימות השנה, זכר לדבר יש. ר'רפאל עמנואל חי ריקי (תמז-תקג), מגדולי מקובלי איטליה ששהה בצפת ובירושלים מספר שנים, כותב בשנת תפב בספרו משנת חסידים: "ובעשרת ימי תשובה... המתענה בהם ועושה תשובה גמורה, מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשרת ימי תשובה מה שחטא ביום ההוא לעולם"[16]. אם כל יום מעשרת ימי תשובה מכפר אפילו חטאים חמוריםשחטא בימי השנה, אם כן ודאי שאדם הרגיל להתפלל שלא בכוונה, תפילות ימים אלה יתקנו את תפילותיו שלא בכוונה. מה עוד, שהדברים מתקבלים על הלב אם נצרף לכך את סגולת קבלת התפילה הקיימת בעשרת ימי תשובה.
כמו חיבורים אחרים, גם משנת חסידים הינו סיכום מתורתו של האר"י כפי שקיבלו המחבר מתלמידי גורי האר"י, ואכן עיקרו של הרעיון מצוי בכתבי ר'חיים ויטאל, אשר רשם את כל תורת רבו:
אמר לי הרב משה גאלאנטי, ששמע ממורי ז"ל: שאם האדם יתענה בשבעת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ויעשה בהם תשובה גמורה, כל יום מהם מכפר על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו... ואם התענה ועשה תשובה בכל שבעת הימים ההם, יתכפרו לו כל עונותיו שעשה כל ימיו[17].
בחיבורים מאוחרים יותר נאמר מפורששהתפילה בעשרת ימי תשובה מכשירה את כל התפילות של ימות השנה. כך כותב ר'יעקב ב"ר יוסף, בעל זרע ישראל: "...מבואר גם כן בכמה ספרי מוסר מגודל מעלת התפילה, באם שמתפלל בכוונה באותם הימים מראש השנה ועד יום הכפורים, דאף מי שלא היה מכוון בתפילתו בשארי ימות השנה, באם שהיה מכוון בתפילתו באותם הימים - בזה הוא מתקן התפילות של כל השנה"[18].
ג.הסיבה שתפילה בכוונה הנאמרת בעשרת ימי תשובה מכשירה ומעלה עמה את התפילות הפסולות שהתפלל אותו אדם בימות השנה היא גם משום, שבימים אלו מצוי גילוי שכינה, ואנו כבר מקובלים מרבותינו הראשונים כלל גדול שתפילה הנאמרת בזמן או במקום השראת שכינה מתקנת עמה תפילות שאינן ראויות.כך מוסר לנו אחד מגדולי המקובלים בדורו, ר'יוסף ג'יקאטיליה (ספרד ה'ח - סה) בספרו שערי אורה (נכתב בשנת ה'לד[19]), בבואו לבאר את החילוק שבין תפילה שביחיד לתפילה בציבור:
וכשהיחיד מתפלל... [תפילה ש]אינה הגונה, קורים [המלאכים] לאותה תפילה 'תפילה פסולה'... והכרוז קורא: אל תכנס אותה תפילה לפני השם יתברך... ואם תאמר, נמצאו רוב התפילות שמתפלל היחיד נפסדות ונאבדות, כי אחת מני אלף יכול להתכוון בתפלת יחיד בענין שתהא ראויה להתקבל. דע כי אין הדבר כן, אלא כל אותן התפילות הפסולות... כשדוחין אותן לחוץ ואינן נכנסות, השם יתברך נתן להם מקום להכנס בו, שהשם יתברך ברא רקיע ומסר עליו ממונים ושומרים, וכל אותן התפילות הפסולות הנדחות, מכניסין אותן באותו רקיע, ועומדות שם. ואם חזר זה היחיד שהתפלל תפילות פסולות... ועמד והתפלל תפילה אחת בכוונה גדולה, ותפילתו זו הגונה ושלימה - אז אותה התפילה הכשרה מסתלקת והולכת ונכנסת באותו היכל החיצון שהתפילות הפסולות שהתפלל מקודם עומדות שם, ומוציאה משם כל אותן התפילות הפסולות שהתפלל, ועולות כולן עם אותה התפילה הכשרה...[20].
וכל העניינים האלו שאמרנו הם בתפילות היחידים, אבל בתפילת הציבור - אין כל ממונה וכל שוער יכול לעכב, אלא כשהציבור מתפללים תפילתם נכנסת ומתקבלת על כל פנים[21]... כשהיחיד מתפלל - בודקין את תפילתו אם היא ראויה להתקבל, וכמה מערערים יש עליה; אבל כשהציבור מתפללין - 'לא בזה את תפילתם', אף-על-פי שאין תפילתם כל כך הגונה, מקבלים אותה מלמעלה...[22].
הסיבה שתפילת ציבור מתקבלת אפילו שאינה בכוונה, היא משום שתפילתם נאמרת במקום השראת שכינה, ש"כל בי עשרה - שכינתא שריא"[23]. ובכך שר'יוסף ג'יקאטיליה משווה את תפילת היחיד שבכוונה לתפילת הציבור שלא בכוונה, מוכח שהגורם להתקבלות תפילת היחיד הוא הכוונה, ש'התפלל תפילה אחת בכוונה גדולה', היינו יחידהאומר תפילתו ב'כוונה גדולה' - שכינה שרויה אצלו, וכאמור תפילה זו מתקנת את כל תפילותיו הבלתי ראויות. הוי אומר: תפילה שנאמרה במקום השראת השכינה -מתקנת עמה תפילות שאינן ראויות[24].
יסודו של ר'יוסף ג'יקאטיליה שהתפילות הפסולות מעוכבות עד שיכוון בתפילתו, אינו חידושו שלו אלא נטלו מספר הזוהר שהיה מצוי אצלו, ובו נאמר:
ההוא ממנא קדישא דקיימא על ההוא פתחא, כל אינון צלותין דבקעי אוירין ורקיעין למיעאל קמי מלכא, אי צלותא דסגיאין אינון - פתח פתחא ואעיל ההוא צלותא, עד דאתעבידו כל צלותין דעלמא עטרא ברישא דצדיק חי עלמין; ואי צלותא דיחיד - סלקא עד דמטי לפתחא דהיכלא דא דהאי ממנא קיימא ביה, אי יאה ההיא צלותא לאעלא קמי מלכא קדישא - מיד פתח פתחא ואעיל לה, ואי לא יאה - דחי לה לבר, ונחתא ואתשטיא בעלמא, וקיימא גו רקיעא תתאה מאינון רקיעין דלתתא דמדברי גו עלמא. ובההוא רקיעא קיימא חד ממנא די שמיה סהדיא"ל, וממנא על האי רקיעא ונטיל כל הני צלותין דאתדחיין, דאקרון צלותי פסילאן, וגניז לון עד דתב ההוא בר-נש לגבי מאריה כדקא יאות, וצלי צלותא אחרא זכאה, ההיא צלותא זכאה כד סלקא, נטיל ההוא ממנא סהדי"אל האי צלותא וסליק לה לעילא עד דאערע בההיא צלותא זכאה וסלקין ואתערבון כחדא ועאלין קמי מלכא קדישא[25].
תפיסה זו מופיעה גם בכתבי האחרונים. ר'יהונתן אייבשיץ אמר באחת מדרשותיו : "חטא היוצא מפי איש ואשה כל יום, וביחוד שיחה ובטלה בבית הכנסת, ומכל שכן בעת תפילה, הכל הוא עולה בעב וענן, ומונע לתפילה לעלות.אך אם אדם התפלל אחר כך בכוונה ובבכי ודמעה - מעלה כל תפילות מכמה שניםאשר סביב נקבצו לו, כי נשארו עומדים ברפיון מבלי עלייה, וכעת על ידי תפילה הם עולים במעלה בית אל"[26].
מעתה, אם השראת השכינה מחמתתפילתו בציבור מתקנת את תפילותיו שהתפלל בעבר, ודאי שתפילה בציבור מתקנת את תפילתו של עתה. וכך אכן כותב המבי"ט: "תפילת היחיד, בהיותה בלתי הגונה או בלתי נאמרת בכוונה - אינה מקובלת כלל. וכשאומרה ברבים, לפעמים תתקבל בזכות תפילת הרבים,כי אפילו לחובה היחיד נגרר אחר הרוב..."[27].
חידוש נוסף אנו למדים מתורתו של המבי"ט המתקשר באופן ברור לתפיסת תיקון התפילות של ר'יוסף ג'יקאטיליה; כשם שהשראת שכינה הבאה מחמת איכותהתפילה (שנאמרה בציבור) מעלה ומתקנת את תפילותיו הקודמות, כך גם השראת השכינה הבאה בגלל סגולת המקום, היינו שקבע מקום לתפילתו[28], מתקנת את תפילתו הקודמת. וכך כתב המבי"ט בבואו לבאר את מאמר התלמוד (ברכות ו ע"ב): "כל הקובע מקום לתפילתו - אלהי אברהם בעזרו":
בעומדובמקוםשהתפללבראשונה[29], גםכילאיתפללעתה, הואנענה, בהיותועומדבמקוםשהתפללבו... כןהמתפלללאליתברךעלדברפרטיבמקוםמיוחד, כשחוזרלאותוהמקוםבכוונתהתפילהשהתפלל - הקב"השומעתפילתושהתפללקודם.וזהו'הקובעמקום' - לתפילותשהתפללכבר[30].
היינו, אדם שהתפלל תחילה תפילה שאינה ראויה(שהרי לא נתקבלה תחילה), אם בימים הבאים יהפוך את מקום תפילתו למקום תפילה קבוע - תתקבל תפילתו של קודם. ואם יתמה המעיין מדוע, הנה הדברים ברורים כי בכך שמקום תפילתו הפך למקום תפילה קבוע - שורה בו השכינה, והרי כבר מקובלנו מר'יוסף ג'יקאטיליה שהשראת השכינה מתקנת ומעלה את תפילותיו![31]
ולא זו אף זו. ר'שמואל ראבין מחדש על פי היסוד האמור דבר נפלא. וזו לשונו:
בכל התפלות צריך לפרש ולבאר היטב הכוונה, לבל ישאיר מקום למקטרג שיקח הדברים על כוונה אחרת, זולת הכהן גדול ביום כיפור בקודש הקדשים לא היה נצרך לזה, אחרי ששם היה התפלה מגיע אליו יתברך זולת אמצעות המלאכים,שאפילו מלאכי השרת לא היו יכולים להכנס לקדש הקדשים[32].
הוי אומר, התפילות הנאמרות בקודש הקודשים מתקבלות ברצון ואפילו ללא כל כוונה, בגלל שהוא המקום בו מצוי גילוי שכינה הגדול ביותר.
ד.רבותינו האחרונים הזכירו הרבה –גם אם לפעמים לא ידעו מבטן מי יצאו הדברים - את פתרונו של ר'יוסף ג'יקאטיליה לתיקון תפילות, ושקלו וטרו בדבריו; יש מהם שצמצם את פתרונו ויש מהם שהרחיב, ויש שהקיש את הרעיון והסיעו גם לענין אחר.
1.לתפילה פגומה באותיותיהאין אפשרות תיקון. אם היה ניתן להבין משיטת ר'יוסף ג'יקאטיליה שכלתפילה מקבלת את תיקונה אגב תפילה ראויה, בא ר'ישראל איסר מפוניבז'ומחלק בין שתי מיני תפילות פגומות –זו מחמת חוסר כוונה וזו משום חסרון אותיות ותיבות, שלשיטתו, לפגם מן הסוג האחרון אין אפשרות תיקון, שהרי היא 'מחוסרת אבר'. ואלה דבריו:
אף שכתוב בספרים, שאם אדם זוכה להתפלל תפלה אחת בכוונה רצויה, עולין עמה כל התפלות שלא בכוונה שהתפללו עד הנה ונדחו, ומסתברא שכך הוא אם התפלל כל תיבה בשלמות, רק בחסרון כוונה, והיא כמתה, תוכל לקבל חיות על ידי התפילה החיה. אכן, אם התפלה חסרה אותיות, והיא כמו מחוסר אברים, איך אפשר שימלא אבר החסר?...[33]
2.תיקון תפילות פסולות של אדם שנפטר. לעומת צמצום פתרון התיקון של ר'יוסף גי'קאטיליה,היו שנהגו להפך והרחיבואת פתרונו והסכימו שאף ניתן לתקן תפילות של אדם שנפטר לבית עולמו. כך כותב ר'ידידיה טיאה ווייל (אשכנז תפב - תקסו), בעל לבושי בדים, לאחר שהעתיק תורף הדברים שנאמרו בספר שערי אורה:
אמנם נראה, אם מת אותו יחיד ולא התפלל תפילה אחת בכוונה, וכי יעלה על הדעת שח"ו יפסיד כל התפילות שהיה מתפלל?! ואולי יש לומר, אם בנו היה מתפלל תפילה אחת בכוונה גדולה, אז מעלה בנו כל תפילות של אביו (ואפשר דזה הטעם דאבל מתפלל בציבור), כי ברא מזכה דאבא. ויען, אם גם בנו לא התפלל תפילה אחת בכוונה או אם אין לו בן, אם כן הפסיד כל התפילות, לזה אם יגולגל נשמתו לבוא בעולם ויתפלל עוד תפילות אחרות בכוונה גדולה - מעלה כל התפילות הפסולות שהתפלל בגלגולים אחרים[34].
3.תיקון אכילות פסולות. אמנם למרות שר'ישראל איסר מפונביז'צמצםאת יכולת התיקון של תפילות, מאידך גיסא הרחיבאת השיטה לענין תיקון אכילה, היינו, אכילה שלא ברך עליה בכוונה ראויה. ואלו דבריו:
בברכת אכילה ושתיה תכוין להשפיע בהם נפש השכלית. ודע, שאף אם לא יעלה בידך הכוונה הרצויה הזו אלא פעם אחת בחודש, מעלה גדולה השגת; ואף שלא תזכה לזה כי אם פעם אחת בשנה - דבר גדול הוא. כי הספרים כתבו, שתפילה אחת בכוונה גוררת אחריה את כל התפילות שבלא כוונה להעלותם איתה[35].
[1]ר'יונהמגירונדי, שערי תשובה, שערשני, אותיד, ירושליםתשמה, עמ'עו.
[2]ר'משה מקוצי, ספר מצוות גדול, עשין, סי'טז.
[3]רבינו בחיי, כד הקמח, ערך'ראשהשנה', בתוך: הרבח"דשעוועל (מהדיר), כתבי רבינו בחיי, ירושליםתשל, עמ'שעג. כברר'יצחקב"ריהודהאבןגיאת,הלכות רי"ץ גיאת, הלכותתשובה, ירושליםתשנח, עמ'ס, כותב: "שעשרתימיתשובה... שביןראש השנהליום הכפוריםלאלמיקבעינהובתעניתהואדדריש, אלאלהתפללולהתחנןולהודותולעמודבתחנוניםולחזורבתשובה".השווה גם לצוואתו של ר'ישראל ליפשיץ, בעל 'תפארת ישראל': "הזהרו מאד להתפלל בכוונה... ובכל התפלות שבעשרת ימי תשובה, שאז קרוב ה'לכם, בני... ומצוי טפי שתקבל אז תפלתכם ברחמיו יתברך". נדפס בתוך: המעין, יא (תשלא), גל'ד, עמ' 44-28, סי'כה [=אשר יצווה, א, ירושלים תשסד, עמ'רסט ואילך; ר"ש דבליצקי, בינו שנות דור ודור,בני ברק תשסו]. ר'דוב בער קאראסיק, פתחי עולם ומטעמי השלחן, סי'תרב, ס"ק ב: "ובספרד נוהגים, שגם בשבת אומרים סליחות ותחנונים... וכיון דבעשרת ימי תשובה התפלה נשמעת יותר מבימים אחרים, וגם באותן הימים האדם מוכן להיות נגמר דינו ביום הכיפורים, אין לך דבר נחוץ יותר מזה".
[4]ר'מנחםב"רשלמההמאירי, בית הבחירה, ראשהשנהיזע"א.
[5]ראהראשהשנהיחע"א: "'דרשוה'בהמצאו'... ביחיד... אלועשרהימיםשביןראשהשנהליוםהכפורים".
[6]דבריםרבה, מהדורתליברמן, סו"פהאזינו. וכךבפסיקתאדר"כ, מהדורתמנדלבוים, נספחים, פיסקהז; תנחומא, האזינו, ד.
[7]הרעיון שתפילת היחיד מתקבלת ברצון כתפילת הציבור בזמן השארת השכינה ביאר המבי"ט. לדעתו, ב"דורות הראשונים, הקודמים לאנשי כנסת הגדולה שתקנו נוסח כל הברכות, "לא התפללו בציבור, כי באותם ימים לא היה צורך בכך, משום שהשכינה שרתה בישראלהיתה נשמעת תפילת כל יחיד ויחיד". וזו לשונו בספרו בית אלהים, שער היסודות, פרק לח, ירושלים תשמה, עמ'שעח-שעט: "דורות הראשונים, הקודמים לאנשי כנסת הגדולה שתקנו נוסח כל הברכות, היו שומרים ענין כוונת כל ברכה וברכה בדברים ההכרחיים... לא כנוסח זה שאנחנו מתפללים אלא כל אחד כפי צחות לשונו. כי מזמן משה רבינו עליו-השלום עד אנשי כנסת הגדולה היתה השכינה נגלית במקום הקרבן... והיתה נשמעת תפלת כל יחיד ויחידוברכתו לאל יתברך על הנאתו מזה העולם. וזהו הטעם אצלי על מה שנראה, כי באותו הזמן לא היו מתקבצים ישראל בכל מקומות מושבותם ערב ובקר וצהרים במקום מיוחד להתפלל בו תפלת ציבור, אלא כל אחד היה מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו... שכל אחד היה מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו והיתה תפלתו נשמעת כשל רבים לפני השכינה הנגלית במקום הקרבן".
[8]ארחות חיים, סוף הלכות ראש השנה, דף קג ע"א.
[9]ראה, לדוגמא, ר'יעקבישראלקניבסקי, קהילות יעקב, ברכות, סי'ג: "מבואר, דיחידבעשרתימיתשובהכוחויפהכציבורבכלימותהשנהלעניןשתשובתוותפילתומתקבלת".וראה עוד: ר'אלעזרפלעקלס, עולת חודש השני (עולת ציבור חלק ראשון), מונקאטש תרסז, דף ע ע"א.
[10] [הרבש'אריאלי], חזון טוב, ירושליםתשנח, עמ'קצז. ידידיהרבאברהםשפילמןהפננילמקורחשובזה.
[11]ראה ברכות ל רע"א: "לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי ציבורא". ופירש רש"י: "לישתף נפשיה, אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים, שמתוך כך תפלתו נשמעת".
[12]כך מחדש ר'משה יהודה ליב ברמאן (פולין תרכו – תשב), חק משה, שבת יב ע"ב, תל-אביב תשלג, עמ'כא-כב. תחילה תמה על שבנוסח התפילה לחולה שהציעו ר'מאיר ור'יהודה לא נכללו בה חולים אחרים, ולא כנוסח תפילת ר'יוסי: "המקום ירחם עליך בתוך שאר חולי ישראל", הכוללת אחרים ו"תפילתו נשמעת בזכות הרבים" (רש"י, שבת שם); ולכאורה נמצא, שר'מאיר ור'יהודה אינם מסכימים עם הכלל "לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי ציבורא". לפיכך הוא מסביר, שנוסח התפילה של ר'מאיר ור'יהודה נועד להאמר רק בעשרת ימי תשובה (כשיטת התוספות, שם, ד"ה רבי יהודה אומר, עיי"ש), כי "באותם הימים גם היחיד יש לו מעלת רבים, לכן סבירא להו [לר'מאיר ור'יהודה] דאין צריך לכלול את עצמו ברבים, דגם בתפילת יחיד הקב"ה שומע באותם הימים".
[13]עי'סוטה לג ע"א, שיחיד אסור להתפלל בלשון ארמית, וציבור מותר (ועי'הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, ח"ג, סי'מג, לסיכום הנושא). מכך למד ר'משה יהודה ליב ברמאן: "אם כן, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום כיפורים, דדין יחיד אז כציבור, מותר ליחיד לבקש אז צרכיו בלשון ארמי" (חק משה, שבת יב ע"ב, תל-אביב תשלג, עמ'כב. וראה להרב נסים דיין, ברכת מועדיך על ימים נוראים, בני-ברק תשסב, עמ'כז-כח). לשני מקורות אלו הפנני ידידי פרופ'יעקב שמואל שפיגל.
[14]ר'דוד הנגיד,מדרש דוד, אבות פ"ב מ"ה, מהדורת בן ציון קרינפיס, ירושלים תשד, עמ'לא.
[15]וכךבהתקדשיום כפוראנואומריםבתפילה זכהשנתחברהע"י ר'אברהםדאנציג, בעל'חייאדם': "ועלידיזכותהתפילותשנתפללביוםהקודשהזה, יעלוויבואוויגיעוויצטרפועמהםכלהתפילותהפסולותשהתפללנובכלהשנהבלאכוונה, ויהיוכולםנכללותבתפילתהיוםהזה". מסתימתלשונומשמעשכלתפילהשתאמרביוםכפורתעלהותטהראתהתפילותהפסולות, ולארקתפילהבכוונהכדבריר'דודהנגיד ("עדשיגיעיום-הכפוריםויתפללבכוונהובתשובהשלימה..."). בענין 'תפילה זכה', התפשטותה ודפוסיה, ראה: מ'מאיר, "על תפילה זכה", כנישתא, ב,רמת-גן תשסג, עמ'קיט-קלח.
[16]ר'רפאלעמנואלחיריקי, משנת חסידים, ח"ג, מסכתימיתשובה, אותג, ד"צ: ירושליםתשמב, דףקמבע"ב.
קביעתשנתתפבכתאריךכתיבתהחיבור, הואלפי הנאמרבשערהמהדורההראשונה (משנת חסידים, אמשטרדםתפז): "...שחברתיאני... עמנואלחיבלא"אאברהםריקיתנצב"הבעירליוורנובשנתד"ללימישניחיי, הואשנתה'כ'ו'נ'ו'ת'ליצירה". דהיינו שנתתפב.
[17]ר'חיים ויטאל, שער הכוונות, דרושיראשהשנה, סוףההקדמה.
[18]ר'יעקבב"ריוסף, זרע ישראללמסכתראשהשנה, ראשהשנהדףלדע"ב, אמשטרדםתצו, דףכגע"ב.
אמנם לדעת ר'דוד שלמה אייבשיץבעל 'ערבי נחל', רק תפילות ראש השנהבכוחן לתקן את התפילות הפגומות. וזו לשונו: "ואיתא,דבראשהשנהישכחלתקןכלהתפלותפסולותשלכלהשנה, דהיינוהתפלותשהיהבהםמחשבותזרותורעות... ובראשהשנהיכוללהעלותן.ומסתמאעיקרהזמןלזההואביוםהשני,דאזמדתהדיןגובר" (ערבי נחל, ב, יוםב'דראשהשנה, בניברק חש"ד,עמ'שצ).
[19]ראה: א'פרבר-גינת (מהדירה), פירוש המרכבה לר'משה די ליאון, מבוא, לוס אנג'לס תשנח, עמ' 42,סוףהערה128.
[20]אגב, ר'זכריה סימנר, מציע אפשרות תיקון אחרת לתפילות הפסולות המעוכבות, הנעשה באמצעות צירוף חלקי התפילות הכשרות: "ובאם שאחד לא כיון בכל הברכות בפעם אחת מחמת טרדות, רק היום מכון בברכה אחת או שתים או שלש ולמחר גם כן בשאר ברכות, באופן כשמגיע ראש השנה ויום כיפור היה בודאי מכון כל הברכות בכוונה נכונה, אז מלאך סהדיא"ל מוסרה לסנלפו"ן להוליכה למעלה. אבל כל זמן שלא נתכוון בכולה – מעכבה אצלו עד יום כיפור, ואם לא נתכוין כן כל השנה עד יום כיפור, אז המלאך הנזכר למעלה משליכה אל מקום פסולי המקדשים שהוא סוף רקיע" (ספר זכירה [נדפס לראשונה בהמבורג תסט], מהדורת ש'אבא-שאול, ירושלים תשנט, עמ'לד).
הדברים האחרונים מבוססיםעלדברי ר'נפתליהירץבכרך,עמק המלך(נדפסלראשונהבאמשטרדםתח),כפי שאכן נאמר במפורשבספר זכירה,אלאשבעמק המלךלאנזכרשלאחריום-הכפוריםאיןתקנהלתפילותהפסולות, אלא שהוא כותב: "כיאפילושלאיתכויןהיחידבכלהברכותבבתאחת, רקאםהיוםיכויןבברכהאחתאושתיםוכמוכןלמחרבברכהאחתאושתיםאחרות, ברכותמצטרפות. וכשנמצאשנתכויןבכלהתפילה, אזמלאךסהדיאלמוסרהלסנדלפוןלהוליכהלמעלה. אבלכלזמןשלאנתכוויןבכולן, אזסהדיאלמעכבהאצלו" (עמק המלך, אמשטרדםתיג, דףקעבע"ב).גםלשיטתר"יג'יקאטיליהאיןגבול של זמן, כמשמעמרהיטת לשונו, ולפיכך לאידעתימקורושלספר זכירה, וצ"ע.
וראהגםחמדת ימים[נדפסלראשונהבאיזמירתצא-תצב], חלקימיםנוראים, דףסחע"ב: "ואמרוהמקובליםז"ל, כיבשארימותהשנה– מחסדוהגדוליתברך– אפילושלאנתכווןהאדםבכלברכותשל'שמונה עשרה'בבתאחת, רקאםיוםאחדיכויןבברכהאחתאושתים, וכמוכןביוםאחרבברכהאחתאושתיםאחרות– ברכותמצטרפות,וכשנמצאשנתכווןבכלהתפלה, אזהמלאךסהדיאלמוסרהלסנדלפוןלהוליכהלמעלה. אבלכלזמןשלאנתכוויןבכולן, המלאךהנזכרמעכבאותהאצלהעדיוםכיפור, ואםלאנתקנהעדהיוםההוא, אזהמלאךמשליכהלמקוםפסוליהמוקדשין...". וככלהנראהבעל'חמדתימים'עירבאתשתיהשיטותהאחרונות.
[21]אמנםנראהשלדבר זהלאהסכים המבי"ט,בית אלהים, שערהתפילה, פרקיא, ירושלים תשמה,עמ'מה, שכתב: "כיתפלתהיחידבהיותהבלתיהגונהאובלתינאמרהבכוונה– אינהמקובלתכלל. וכשאומרהברבים– לפעמיםתתקבלבזכותתפלתהרבים, כיאפילוהואצדיקלפעמיםאיןתפלתונשמעתלסיבתהרביםשאינםהגונים". וצריךעודעיון.
[22]ר'יוסףג'יקאטיליה, שערי אורה, שערשני, ספירהתשיעית, ד"צ: ירושליםתשנד, דףלע"ב– לאע"א.
יסוד זה הועתק כמעט ללא שינויים מספר 'שערי אורה'בידי רבים מהאחרונים. ראה: ר'מאיר ן'גבאי, תולעת יעקב, 'היכל ראשון יוצר אור', ירושלים תשנו, עמ'לט; תפלה לדוד, נדפס במאמרו של י'יודלוב, 'תפלה לדוד', ישורון, ב, ירושלים תשנז, עמ'תקכא-תקכב [והשווה: י'יודלוב, "קובץ תפילות מירושלים, מקושטא שנת רצ"ה או רצ"ח", קרית ספר, סא (תשמו), עמ' 931-929]; ר'מנוח הענדל, הגהות חכמת מנוח, ברכות ו ע"א; ר'ישעיה הלוי הורוויץ, סדור שער השמים, חמו"ד, דף עז ע"ב; ר'יעקב עמדין, סדור שערי שמים, א, ירושלים תשנג, עמ'נב; ר'מאיר מוילנא, נחלת אבות, ירושלים תשמג, דף יד ע"א [=אשר יצווה, א, ירושלים תשסד, עמ'קצח]; ר'יחיאל העליר, הגדה לליל שמורים עם ביאור אור ישרים, קעניגסבערג תריז, עמ'כב; ר'יוסף מסלוצק, דרשות רבינו יוסף מסולצק, ירושלים תשנה, עמ'ס; ר'משה נתנאל פוטשובסקי, אמונת התחיה, פתח השער, ברדיטשוב תרנד, דף יג ע"ב; ר'יצחק ווייס, בינה לעתים, בני ברק תשסח, על אלול, עמ'קיג, אות א'תקס; ר'ראובן מרגליות, מלאכי עליון, ירושלים תשה, עמ'קמד, הערה קפה.
ועלפייסודזהכתבר'יהודההלר (נפ'תקעט) ביאוריפהלמאמר (ברכותלדרע"ב) "גדולהתפילהיותרמןהקרבנות", ואלהדבריו: "גדולהתפילהיותרמקרבנות... אמנםגםאםאיננהבכוונהאינהנדחיתלגמריאבלהיאמונחתבקרןזוית, ואםיתפללאחרכךבכוונה– ישבוכחלהעלותהאףאתהתפילהאשרהיתהבלאכוונה, וזושאמרהכתובגביקרבנות'למהלירובזבחיכםוגו', קטורתתועבההיאלי', אבלגביתפילהלאאמראלא'אַעְלִיםעֵינַימִכֶּם', אבלאינודוחהאותהרקמעליםעיניועדאשרהוכשר,ועדייןתוחלתישבה. וזואשרכיוונובהחז"ל, שגדולהתפלהמהקרבנות. והואנכון" (ר'יהודה הלר, תרומת הכרי, פתחהשער, אותג, ברטיסלבהתריח).
[23]סנהדריןלטע"א. ובברכותוע"א: "ומניןלעשרהשמתפלליןששכינהעמהם? שנאמר: 'אלהיםנצבבעדתאל'".
ראהסוטהלגע"אשציבוריכוללהתפללבלשוןארמילמרותשאיןמלאכיהשרתנזקקיןלשפהזו, "משוםדבציבורהוא, שהשכינהשורהשם" (אור זרוע, הלכותשבת, סי'נה, ד"ה'והאדאמרינן'), ומשוםכך"איןהמתפללצריךשיזדקקולומלאכיהשרתלהכניסתפלתולפניםמןהפרגוד" (ע"פרש"י, שבתיבע"ב). וכךבראשוניםנוספים, לדוגמא, ר'יהודהב"ריקר, פירוש התפילות והברכות, א, עמ'יט [=שו"ת תמים דעים, סי'קפה]: "אבלציבור, כיוןדשכינהעמהן, יכוליןלהתפללבלשוןארמי..."; ר'מנחםב"רשלמההמאירי, בית הבחירה, שבתיבע"ב: "...כתבוהגאונים, בתפלתהציבורשהואבכללשוןמטעםזה, שהציבורשכינהעמהם"; שבלי הלקט, סדרראשהשנה, סו"סרפב, ועודהרבה.
[24]יתכן, שלפי יסודו של ר'יוסף ג'יקאטיליה ניתן אף להבין מדוע מי שאינו יכול לכוון בכל ברכות התפילה, עליו לכוון לכל הפחות בברכת 'אבות' (ראה: ברכות לד ע"ב; ר'יוסף קארו, בית יוסף, או"ח, סי'קא, אות א), או בברכות 'אבות'ו'הודאה' (כך לשיטת ר'יהודה החסיד, ספר חסידים, מהדורת ר'מרגליות, סי'קנח; ספר רוקח, הלכות חסידות, שורש זכירת השם, ירושלים תשכ, עמ'ט; סמ"ק, סי'יא; רי"י קניבסקי, קהילות יעקב, ברכות, סי'כז, אות א; קובץ שעשועי אורייתא, ג, ברוקלין (כסליו תשסה), עמ'עד-פד). כי כשם שתפילה שבכוונה מכשירה תפילות פסולות שהתפלל קודם לכן, כך גם חלק מן התפילה – ברכה אחת או שתי ברכות – שנאמרה בכוונה, בכוחה להכשיר את שאר הברכות שלא בכוונה שבתפילה הנוכחית. ולמרות שלא מצאתי מקור לרעיון זה, הדברים מסתברים במיוחד לאחר השוואתם לדברי ר'שלום בוזאגלו (מקדש מלך על זוהר, ח"ב, רמה ע"ב, זאלקוויא 1864): "כתב הרב, שאין צריך האדם שיתפלל י"ח ברכות כולה בכוונה, ואז יעלו התפלות שאינם הגוונים עמה. אלא אפילו בכל תפילה ותפילה, אם כיון באחת מכל הברכות עד שמראש השנה עד ראש השנה צירף הקב"ה שמונה עשרה ברכות בכוונה מכל תפלותיו – אגבן עולים כל תפלות של כל השנה שאינום הגונות".
[25]זוהר, ח"ב, רמהע"ב. הביאו (בתרגוםללשוןהקודש) ר'צביהירשקוידאנובר (פפד"מ תה – תעב), קב הישר, א, פרקח,ירושלים תשנג,עמ'לו.עיי"ש.גםבחמדת ימים, חלקימיםנוראים, דףלאע"א, העתיקדבריזוהראלו, וגםהוסיףלהם דבריתוכחהומוסר: "ומיהאישאשרלאישיתלבואתזאתלשובמדרכוהרעהבקרבהימיםהאלה [הימיםהנוראים], להכונןבמחשבתו, ולהעלותכלתפילותהפסולותשלכלימותהשנהבתפלותהיום, וישיםעללבואתמהשהתפללבלאכוונהועדייןלאנענהבאותםהתפילות, ועתההואמתודהומתחרטעלעוןזהשהקלבכבודויתברךויאמר: אוילימהשעשיתי! מדועאתדברה'בזיתי?...".
[26]ר'יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, ח"א, דרושא, בני ברק תשמג, דףלבע"ד.
[27]כלומר, אם לחובה היחיד נגרר אחר הרוב, ודאי שהיחיד נגרר אחר הרוב לזכות – שתפילתו תתקבל. הציטוט שבפנים הוא מספרו בית אלהים, שער התפילה, סו"פ יא, ירושלים תשמה, עמ'מה. העתיקו דבריו החיד"א, מדבר קדמות, מערכת צ אות ו (ערך 'ציבור'), ירושלים תשכב, עמ'נא; ר'יצחק ווייס, שו"ת שיח יצחק, סו"ס מד.
[28]לכךשמקוםהנקבעלתפילהשורהבוהשכינה, ראהירושלמי, ברכותפ"דה"ד: "צריךאדםלהתפללבמקוםשהואמיוחדלתפילה, ומהטעם? 'בכלהמקוםאשראזכיראתשמי'...". והמשךהפסוקהוא (שמותככא): "אבואאליךוברכתיך". היינו, שכינתותשרהשם [ראהתרגוםירושלמי, שמותשם: "בכלאתרדתדכרוןיתשמיקדישא, מימרימתגליעליכוןומברךיתכון"]. וכךמפורשבספר ראבי"ה, ח"א, ברכות, סי'צ, מהדורתא'אופטוביצר, עמ' 67, הכותבדבריוע"פירושלמיזה: "צריךאדםלהתפללבמקוםהמיוחדלתפילה, דכתיב: 'בכלהמקוםאשראזכיראתשמי'וגו', היהמקוםמיוחדלתפילה– שםהשכינהשורה".
[29]על חשיבות מקום התפילהבדעת המבי"ט אנו למדים מדבריו הבאים: "וכמו כן המקום שהוא מוכן להתפלל בו כבר הוכן להיות תפלת ישראל נשמעת בו, ולכן המתפלל בו אפילו יחיד ואפילו בלי כוונה שלימההוא קרוב להיות תפלתו נשמעת, וכמו שמצינו בכלב שהלך להשתטח על קברי אבות" (בית אלהים, שערהתפילה, פרקה, ירושליםתשמה, עמ'כ). אמנם פיסקא זו איננה מדברת על הקובע מקום לתפילתו, אלא על מקום הקבוע לתפילת רבים, ככל הנראה בית הכנסת. אך יש מן הטעם להשוות את הדברים.
[30]מבי"ט, בית אלהים, שערהתפילה, פרקה, ירושליםתשמה, עמ'יז.
[31]בדרך אגב יש להעיר, שמ'בניהו בדיונו על ידיעות הקבלה של המבי"ט (ראה: הנ"ל, יוסף בחירי, ירושלים תשנא, עמ'קלב), לא התייחס לדברי המבי"ט הנוכחים בהקשרם לשיטתו הקבלית של ר'יוסף ג'יקאטיליה והאחרים. גם ידוע לנו שהמבי"ט הכיר את ספרו השני של ר"י ג'יקאטיליה – 'גנת אגוז', כפי שכתב במפורש: "וכן כתב גם כן ה"ר יוסף גיקטליי"א ז"ל בספר 'גנת אגוז'אשר לו..." (בית אלהים, שער היסודות, סו"פ ה, ירושלים תשמה, עמ'קעב). עוד בענין ידיעת הקבלה של המבי"ט, ראה דבריו שם, שער היסודות, פרק סא, עמ'תקמא: "ושמעתי מפי מקובל אחד...". אמנם כנראה כוונתו על מקובל בן דורוממנו הוא שמע.
[32]ר'שמואל ראבין, בגדי אהרן, מערכת ת, אות ו (ערך 'תפילה'), בני ברק תשנז, עמ'קלג. וראה מה שהעיר על כך ר'יעקב חיים סופר, תורת יעקב, ירושלים תשסב, עמ'שמב.
[33]ר'ישראל איסר מפוניבז',מנוחה וקדושה, שער התפילה, סי'כא,ירושליםתשנד, עמ'עג.
[34]ר'ידידיהטיאהווייל, לבושי בדים, ירושליםתשמח, עמ'קיט.
[35]ר'ישראל איסר מפוניבז',מנוחה וקדושה,שער התורה, סי'ה,ירושליםתשנד,עמ'קעה-קעו.